עולם הקומיקס היפני הוא ספר לקריאה למתעניינים בקומיקס יפני. השבועון היפני, שהופיע בניו יורק טיימס, וול סטריט ג'ורנל ולוס אנג'לס טיימס מאז 1989, היה אחד העיתונים החשובים בעולם. הוצאת הוצאת קודנשה, זהו אחד המגזינים הפופולריים ביותר ביפן עם קהל קוראים של יותר מ -1.5 מיליון קוראים בחודש. הקומיקס היפני ממשיך, החל מהגיליון הראשון של שונן ג'אמפ, מגזין הקומיקס הראשון ביפן, באוקטובר אותה שנה. הם חלק חשוב מההסבר על תופעת המנגה, החל מציורי האוויר וכלה באומנות הרישום וההיסטוריה של המנגה עצמה.
מנגה הרפתקאות אקשן זו סידרה בשבועון Shonen Jump ותרמה לפופולריות של המגזין כמו גם לפופולריות שלו ביפן ובעולם.
קומיקס יפני
הצורה האמנותית, התבסס והתפתח לא מבוקר ביפן, והייתה זו השפעתם של קומיקס יפני במערב, במיוחד מאז שנות ה -90, כך שהפכו ל"מנגות "ולא" קומיקס יפני. קומיקס יפני, כפי שאנו רואים אותו לעתים קרובות, אך הם הצליחו ליצור זהות משלהם והפכו למנגה. קומיקס אמריקאי – מיוצר ונראה לרוב אלטרנטיבה למנגה ולאנימה בשל סגנונות הכתיבה והאמנות הייחודיים שלהם, שאיננו מכירים.
למידע נוסף בנושא של היסטוריה של קומיקס יפני יש לגשת לאתר manga.co.il
קומיקס יפני הוא תופעת המנגה שמסבירה את מקורותיה וציוריה, וערפל הייצור שלה נשבר לאחר מלחמת העולם השנייה. אלוהי הקומיקס הוא אחד הקומיקסים הפופולריים ביותר בכל הזמנים ובעל תפוצה של למעלה מ -1.5 מיליון עותקים.
אומרים שיש אמקימונו (מגילות מאוירות), המכונות "תקופת הייאן" וצוירו בתקופת ההיאן.
קומיקס מהסוג הזה הופיע במהרה בעיתונים יפניים והפך במהרה לפופולרי מאוד
והם פרחו במהרה. זה הוביל גם להתפתחות המילה "פאק" (pakku), שהפכה עם הזמן למילה הפופולרית ביותר עבור קומיקס בעולם דובר האנגלית. כיום התפוצה מנגה טנקובון, המתייחסת גם לקומיקס יפני וגם לקומיקס בסגנון יפני, ברחבי העולם. אמני קומיקס יפניים פרחו, וכיום, מבחינתנו בעולמות דוברי אנגלית, "מנגה" יכול להתייחס לקומיקס העוקב אחר המוסכמות הוויזואליות של "קומיקס יפני".
מנגה משוחרר בשחור לבן
שלא כמו קומיקס מערבי, שצבעו בעיקר. ניתן לצייר ולפרסם מנגה גם ביפנית, אך בדרך כלל הוא מתפרסם על נייר. הקומיקס היפני נבדל על ידי קריאתו כמו "ספרים יפניים" רגילים, אך הם גם מראים ביטויים של קומיקס ויש להם אלמנטים הדומים לקומיקס המודרני, כגון שימוש בצבע, נייר גליל ומספר גדול של דמויות. אף על פי שהיא קשורה בדרך כלל לתרבות אוטוקו או חנונים, ההיסטוריה העמוקה והעשירה של האמנות היפנית ממלאת תפקיד חשוב בתרבות היפנית כיום. היסטוריונים וסופרי מנגה חלוקים בדעתם עד כמה התפתחותם של קומיקס ביפן הושפעה מהאירועים התרבותיים וההיסטוריים שלאחר מלחמת העולם השנייה.
ספר תמונות יפני מהמאה ה -18, שלדעת חלק מהמחברים היה ספר הקומיקס הראשון שהודפס אי פעם בעולם והשראה ליצירת מנגה.
תחושת המנגה של יפן
היא רב-לאומית – תרבותית ובינלאומית, כולל קומיקס בשפות אחרות. מקורותיה של המנגה היפנית המודרנית תומכים בתיאוריה הראשונה ומציעים שלמנקאקו יש משמעות של קריקטורה. לקומיקס היפני יש עלילה כתובה היטב בהשוואה לקומיקס הצרפתי, ומאפייניהם פורסמו לאחרונה והודגשו בצורה סגורה למקור. קומיקס אמריקאי, צבעוני ומשוחזר על פי צורות קודמיהם, בספרים הנקראים ספרי קומיקס אדומים.
קומיקס יפני, סדר העמודים הפוך ואמנות הופכת כאשר מתורגמים לשפות אחרות, הנקראות משמאל לימין.
התענית ראתה הזדמנות לחקות את סגנון הציור של אמני הקומיקס הסיניים שעבדו בסוף המאה ה -19 ובתחילת המאה העשרים
במיוחד בסין. התענית הכירה בצורך לחקות את רישומי עבודותיהם, וזה אמור להפוך לצורה הבסיסית של סיפורים ומנגה יפניים בתקופה שלאחר המלחמה. באמצע שנות הארבעים הוא לקח קומיקס יפני-אמריקאי קיים וסינתז אותם למה שהפך לסטנדרט עבור קומיקס יפני. בהשראת אולפני פליישר של וולט דיסני בע"מ, אוסאמו TEZUKA יצר קומפוזיציה קולנועית המשלבת את הסמליות של קומיקס מסוים עם האלמנטים הוויזואליים של המנגה המקורית, כמו שימוש בשחור – ולבן ושחור – לבן. זה הפך לסטנדרט בקומיקס היפני וקבע את הרעיון של שילוב יצירות קולנועיות עם סמליות ספציפית לקומיקס.
בכך בנה שימיזו חוש הומור
סיפור מאנגה מרוכז שמגבש את ההיסטוריה של המנגה ביפן ואת ההיסטוריה של יפן כולה. יושישוטי טסוקיוקה, שכתב רבים מהמאנגות הפופולריות ביותר כמו טונדה האנקו ומיס הנקינגו ("טונדה – האנקסו" ו"מיס האנקו – טונדות "), שהכניסו את ראקוטן לסדרה בג'יג'י מנגה בשנת 1928, היה גם הקומיקס הסדרתי הראשון ש- מתארים ילדה מחוץ ליפן. זה היה גם קומיקס של ילדה פורצת דרך והמשיך בתקופת מייג'י עם הצגת דמויות נשיות במנגה, במיוחד אלה של יושיצוגו T SUKioKA.